עברתי בשבוע האחרון מספר חוויות אישיות הנוגעות לגיל שהבהיר לי, מה חושבים עלינו הצעירים (יכול להיות שגם אנחנו ככה חשבנו בגיל 30 על ההורים שלנו).
הייתי בכנס שעסק בתחומים שונים של הגיל השלישי. באחת הסדנאות, המנחה , אישה בגיל בין 30 – 40, בעלת ידע רב בתחום הגיל השלישי והתמקצעות בתחום תעסוקת מבוגרים, קיימה סימולציה של שיחה עם מחפש עבודה מבוגר.
הנושא שקומם אותי היה קבלת הפנים למבוגר (השחקן בסימולציה גילם אדם בן 62 המחפש עבודה). היא קידמה את פניו ב"שלום מולי, איזה יופי שהגעת בזמן", "כל הכבוד לך שבאת בזמן". "בוא שב, אתה ורצה משהו לשתות?", "מצויין שאתה מגיע לפגישות בזמן". במשך דקה 3 פעמים שיבחה אותו שעמד במשימה להגיע בזמן.
מדובר באדם בן 62, לפי מדינת ישראל הוא עדיין בגיל העבודה ואינו מקבל פנסיה או ביטוח לאומי. עצמאי, הגיע ברכב שלו למפגש ובכל זאת הפניה היתה אליו כמו לילד בן 3 שהגיע בזמן לגן, או ביצע בהצלחה מטלה של בניית מגדל למשל.
האמת, כאשר חשבתי על מה אני הייתי עושה בסיטואציה הזו? האם נעלבת? האם עוזבת את הפגישה? האם מרגישה במעין פטרונות של אישה צעירה ונאה על אישה מבוגרת, קצת מקומטת ושיער יותר לבן משחור?
במקרה שני, הלכתי עם אחותי (בת 62, עברה הקיץ את בחינות לשכת עורכי הדין בבחינה הראשונה). ראינו מודעה ברחוב על הופעה שמתקיימת באותו ערב של זמר שאנחנו אוהבות לשמוע. נכנסנו באמצעות הטלפון לאתר האינטרנט של החברה המפיקה, הזמנו כרטיסים, שילמנו בכרטיס אשראי, וכמובן קיבלנו אישור במייל על הרכישה. פשוט מאד. כאשר אחותי סיפרה לבן שלה בן ה 26, שמכיר בכישוריה של אימו, כיצד רכשנו את הכרטיסים, הוא לא האמין למשמע אוזניו. אמא שלו רכשה כרטיסים באמצעות הטלפון, באתר של חברה, וקיבלה אישור באמצעות המייל? לא יאומן.
ואז התחלתי להבחין כי באמת כאשר אנחנו המבוגרים נמצאים באינטראקציה עם אנשים צעירים, הם נוהגים לדבר לאט יותר, בקול רם, ולהסביר בצורה ארוכה – כאילו אנחנו ילדים קטנים שצריכים לקבל חיזוקים, לא מבינים עוד (או כבר לא) כל כך טוב, ובכלל זקוקים לעזרה.
לידיעת הצעירים – אנחנו אמנם אנשים מבוגרים, אבל חלק גדול מאיתנו עוד עובדים בתפקידים בכירים יותר ובכירים פחות, אין לנו בעיות שמיעה, יודעים להפעיל טלפונים חכמים, משתמשים במחשבים, רואים סרטים וסדרות בפופקורן וגם יודעים להזמין כרטיסים למופעים באינטרנט.
בכישורי מחשבים וחיים, אנחנו לומדים ומאמצים את כל החידושים באותה מהירות בדיוק כמו הצעירים. טינדר לצעירים, אתרי היכרות למבוגרים. פייס בוק, whatsup, אתם יודעים בכמה קבוצות אני חברה ? אינסטגרם? גם לי נמאס לראות את המנות במסעדות של החברים שלי.
לאחרונה, נוכחתי שאנחנו המבוגרים עדיין כוחנו במותננו – כאשר נסענו לטיול בהרי הטטרה ועלינו לראות את המפלים, קבוצות של מבוגרים נעזרים ב 2 המקלות עברו אותנו בריצה. בעודנו עולים למפל, פגשנו את הזקנים מדלגים מסלע לסלע בעזרת המקלות, כבר חוזרים לאחר הביקור והמנוחה..
בסיכום, אל תדברו במקומנו, אל תצעקו באוזננו, ואפשר לשוחח איתנו בקצב רגיל, אנחנו נבין אתכם ונענה לעניין.
