חוזרים לשגרה?

איזה כיף חוזרים לעבוד!

מאת: דבורה שגיא

אתמול, הרגשתי כמו ילדה שהולכת לכיתה א' – הכנתי תיק, ארזתי אוכל לארוחת צהריים, התלבשתי יפה – אודם עגילים כובע אדום. הבנות שלחו לי ברכות לרגל החזרה לשיגרה. הדבר היחיד שהבדיל אותי מילדי כיתה א' שלא צילמתי את עצמי ושלחתי לכל קבוצות הווטס-אפ.

השמחה גברה , כאשר הגעתי למשרדי העמותה וגיליתי שגם המעסיקים לא זנחו אותנו, שיחות מעודדות עם בעלי עסקים, גילו לנו שגם הם חוזרים לשגרה, וביקשו להמשיך ולשלוח קורות חיים, מעסיקים חדשים – הצטרפו למעגל מחפשי עובדים אצלנו. היה כיף לראות שלמרות ש"בלשון המעטה", די גידרו אותנו בחודשים האחרונים, ו"הפלו" את המבוגרים, מעסיקים רבים מחפשים אותנו המבוגרים לאייש אצלם תפקידים ומשרות.

הקדשתי, יחד עם רכזות השמה נוספות אצלנו, הרבה זמן להכיר מעסיקים חדשים, להבין את אופי התפקיד ותנאי העבודה, והתוצאה ניכרת מאד באתר דרוש ניסיון.                

חלק גדול מהכיף לחזור לעבודה, היה להיפגש שוב עם עמיתים וחברים לספסל העבודה אחרי חופשה כפויה (בפרפרזה לספסל הלימודים). היה ממש קשה לשמור מרחק ולא להתחבק משמחה על הפגישה המחודשת. להעביר חוויות מהחודשיים האחרונים פנים אל פנים ולא בקבוצה או בזום. להכין קפה במטבחון הריק מכיסאות ושולחנות. כן, וגם לזרוק מהמקרר המשותף את כל הגבינות הירקות שחיכו לנו בסבלנות ולצערנו פג תוקפם.

אודה ולא אבוש כי פתאום, הייתי צריכה ללמוד מיומנויות ישנות מחדש, בעצם – איך פותחים משרה חדשה, מה צריך להדגיש, כיצד לערוך לסדר ולהציג את התפקיד כדי שהמועמדים באתר, יוכלו לבדוק ולהבין האם הוא עונה לדרישותיהם התעסוקתיים, אבל כמו רכיבה על אופניים הכל חוזר מהר מאד.כאן

איזה כיף היה שוב להתקשר למועמדים ולראיין אותם לקראת הגשת הקורות חיים שלהם למעסיק. לשמוע על התקופה הכפויה בבית, להעביר רשמים כיצד העסקנו את עצמנו בזמן שישבנו בבית השקט ללא ביקורי ילדים חברים מכרים. חוויות ממשלוחי הסופר, שהגיעו בדרך כלל חסרים. מתברר שכולנו היינו בזום בבינג' סדרות וסידור תמונות ישנות.

המכנה המשותף בשיחות הרצון שוב לצאת לעבודה, להיות יצרניים, להרגיש שאנחנו חלק מעולם הכלכלה בישראל, חלק המאמץ להצעיד שוב את המשק להישגים. היתה בשיחות מעין הצהרה, אותנו אי אפשר לכלוא בסטיגמות ותיוגים – אני בן 73 ורוצה לצאת לעבודה ויכול לעבוד. אני בת 64 ולא מתכוונת לבלות את זמני בבית – העבודה חשובה לי כהגדרה עצמית של אישה עצמאית שיודעת לדאוג לעצמה ולא צריכה אפוטרופסים שילמדו אותה איך לשמור על עצמה.

קמפיין "אל תיפלו לגילנות" של והדרת - הכוח השלישי

אני בטוחה שבימים הבאים נראה עוד מעסיקים שמבינים את היתרון בלהעסיק מבוגרים בתקופה שהמשק הישראלי חוזר לשיגרה, והתרומה והפוטנציאל הגדולים של בני הגיל השלישי לקידום החברה והעסק.

קינחתי את יום העבודה, בבדיקה האם חנות הנעליים האהובה שלי נפתחה וקניית 2 זוגות סנדלים במחיר מבצע, וביקור קצר אצל חברה.

איי, השיגרה השיגרה שכזאת

מה נשמע? איך הולך? אהלן!
זה את זה לא ראינו מזמן!

דבורה שגיא

בלוגרית, אמא, סבתא ורכזת השמה בפרויקט "דרוש ניסיון" מחשבות על הגיל השלישי

כתיבת תגובה

סגירת תפריט