מאת: עמי מעוז
כ – 2.7 מיליוני אמריקנים עומדים לפרוש מוקדם מכפי שתכננו. הפורשים המצויים בגיל 55 ומעלה מסווגים כ"לבנים- קבוצה שצברה עושר יותר מקבוצות אחרות". מראיונות שנערכו על ידי נציגי הממשל בקרב הפורשים החדשים עולה שהנימוק הנפוץ הוא: צבירת הון בחשבונות הפנסיה שלהם ועייפות מהקורונה. האוכלוסייה המוגדרת "עשירה" בארצות הברית, יכולה "להרשות לעצמה" פרישה שכזו. על פי הנכתב, תוציא הפרישה המוקדמת משוק העבודה חלק מהעובדים היעילים ביותר במשק האמריקאי. יו"ר הבנק הפדרלי אמר שאחת הסיבות למחסור בעובדים בחברות האמריקאיות, היא מספרם הגדול של הפורשים. במהלך המשבר הבריאותי התחוללו תהליכים כלכליים שונים. ביניהם התרחש זינוק בשערי המניות וכן עלייה משמעותית במחירי הבתים. לפיכך, עובדים המחזיקים בתיק השקעה, התחזקו בהיבט הכספי. לפי נתוני הבנק הפדרלי האמריקאי, נכסי האמריקאים המצויים בגילים 65 עד 69, צמחו בשיעורים משמעותיים. כדוגמה, שווי המניות והקרנות שבידיהם עלה ב 2.2 טריליון דולר.
כאמור, בחברות המסתמכות על הניסיון הרב שצברה שכבת עובדים זו, התעוררה דאגה מגל פרישה זה. למגמת הפרישה המוקדמת מסייעת גם השחיקה שגברה מאוד במהלך המגיפה, בפרט בקרב רופאים ומורים. בתחום הרפואה המצב מאיים במיוחד מאחר שכשליש מהרופאים בארצות הברית הם מעל גיל 60.
הצורך לשוב לחיי שיגרה לוחצים כפי שהיו לפני פרוץ המגיפה, דוחפים עובדים רבים לשימוש במונח "החיים קצרים". עובדת בתחום הפארקים הלאומיים החליטה לפרוש במקביל לבעלה, והם מתכננים להפליג לאיים הקאריביים, כאשר לפי חשבונם יספיק כספם לחיות ברווחה עד גיל 92.
ממחקר שנעשה בקרב "בייבי בומרס", שהיא שכבת המבוגרים שנולדו במערב לאחר מלחמת העולם השנייה בין השנים 1946 ל 1964 עולה, שקיימת עלייה של 1.2 מיליון בני אדם שדיווחו על פרישה מוקדמת, לעומת ממוצעי השנים האחרונות. המספר הזה הוא גדול אפילו לכלכלה כה גדולה כמו זו שבארצות הברית. מעבר לנתונים היבשים הללו , עולות מספר מסקנות חשובות.
ראשית, ברור שכמו במהלך כל החיים, מצבם של ה"מסודרים כלכלית" מאפשר להם קבלת החלטות מגוונות. יחד עם זאת, יכולת החיסכון במהלך חיי העבודה לקראת ההגעה לגיל המבוגר היא בעלת חשיבות קריטית, שהרי בעודנו צעירים החשיבה על גיל מבוגר או על הגיל שלאחר פרישה משולה לחלום רחוק ובלתי מציאותי.
שנית, החברה הקפיטליסטית מאפשרת "חופש" רב יחסית לאלו שהצליחו לצבור הון שמספיק לחיים שלאחר גיל העבודה. בהקשר זה דווקא חברה שנותרו בה כיסים של אחריות חברתית, כמו אצלנו בישראל, יכולה להציע אפשרויות חיים מגוונות יחסית גם לבעלי הכנסות שאינם מוגדרים "עשירים" בהכרח.
מבחינת כותב שורות אלו, ההיבט החשוב ביותר הוא ההודאה המעשית בכך שהערכת המעסיקים את יכולות הביצוע שלנו, יחד עם גילנו הבכיר, גבוהה מהמקובל לחשוב: לניסיון, לנאמנות, ליכולות ההדרכה וכדומה, יש הערכה רבה בתעשיות השונות. לאלו המבקשים להמשיך את הקשר עם שוק העבודה וכמובן גם למעסיקים, אסור להתעלם מהיבט זה!!!
