אני דור שני לשואה.

דבורה שגיא

השנה מציינים 82 שנים לשואת יהודי אירופה. בני ה 60+ (ואני ביניהם)  הם בני הדור השני לאותם ניצולים וניצולות.

ככל שעוברות השנים, אני מבינה יותר ויותר כי גם כשמדובר במשפחות בהן ההורים שניצלו הצליחו להשאיר את השואה מאחוריהם ולבנות חיים חדשים עבורם ועבור משפחותיהם החדשות תוך התגברות על טראומת המלחמה, גם ילדיהם הם דור שני לשואה. על אף ההשתדלות מצד רבים מן הניצולים לצמוח ולהצמיח משהו חדש, השואה נשארה נוכחת גם בחיינו, הילדים.

במשך השנים נפגשתי עם הרבה מאד מבני הדור השני – החל מחברות בבית הספר היסודי, לאורך שנות הלימודים ובמהלך הקריירה. בכל פעם מחדש אני מגלה שבכל בית, גם אלה שנראו "נורמטיבים", גם בהם היתה השואה ברקע.

בפגישות עם חברות מתרבויות שונות, ערכים שונים, חינוך אחר, אני מגלה שעברנו חוויות דומות בקשרים עם ההורים וביחסים איתם: החרדות והפחדים שרחשו מתחת לפני השטח, ה"לא זורקים לחם", החשדנות כלפי אחרים, אלה הן דוגמאות לחוויות משותפות שמצאנו שאנחנו חולקות.

שיינדל ואסתר לבית רפפורט עברו את שנות השואה בבתי סוהר בגיטאות וסיימו מגורים במשך 20 חודשים במחבוא מתחת לדיר חזירים

דור ההורים שלי הוא דור ללא ילדוּת שלא ידע מה זה להתבגר בעולם נורמלי ולא עבר חוויות של גיל הנעורים. הם ניסו כל כך לדעת מה עובר עלינו, אבל לא היו להם את הכלים ואת הניסיון האישי להבין אותנו. השנים האלה בהיסטוריה האישית שלהם עברו בניסיונות הישרדות יומיומיים.

ככל שאני מתבגרת אני מתמלאת בהערצה אליהם. על ההצלחה לעבור את הגהנום הפרטי והכללי שלהם ובניית חיים חדשים. בכל פעם שאני קוראת, שומעת או רואה סיפור של ניצולים אני מלאת התפעלות. אחרי כל מה שהם עברו, יצאו והקימו חיים.

יוסי פלד – אלוף בצה"ל עבר את שנות המלחמה אצל משפחה קתולית הרחק מההוריו ובבית יתומים. אהרון ברק ניצל מהפרוגרומים בגטו וילנה והגיע לכס שופט עליון. פרופ' אברהם הרשקו הגיע מהגיטאות בהונגריה עד לקבלת פרס נובל בכימיה. המורים והמורות שלנו רופאים, אחיות מהנדסים שהגיעו מהתופת, והצליחו להשתלב בלימודים בעבודה.

איך הם עשו את זה? האם אני הייתי יכולה לשרוד את התופת שהם עברו? כיצד הם הצליחו להישאר שפויים לצאת ולבנות חיים?

אני מרגישה לפעמים אשמה כאשר אני מתלוננת על קשיים, איך בכלל יש לי רשות להתלונן? נכון, אני בגיל 68 – סובלת ממחלות רקע, אבל איפה אני ואיפה הם… הם יצאו פגועים גופנית ונפשית והתגברו, חרקו שיניים נלחמו על כל נשימה ונשימה, ויכלו לה.

אני מצדיעה לכם דור ההורים על העמידה האיתנה על כוחות הנפש העילאיים ועל כך שהבאתם אותנו לעולם ונתתם לנו חיים.

דבורה שגיא

בלוגרית, אמא, סבתא ורכזת השמה בפרויקט "דרוש ניסיון" מחשבות על הגיל השלישי

כתיבת תגובה