אם מסתכלים מלמעלה על עולם התעסוקה בארץ ניתן להבחין שחלק מבעית התעסוקה קשורה לתרבות ארגונית, לחוסר ידע על תהליכי גיוס מגוונים, חסמים וחששות אבל בעיקר לחוסר חינוך מתמשך של מנהלי הארגונים שלא יוזמים באופן עקבי גיוס של אזרחים ותיקים ובכלל גיוון בתעסוקה.
כדי לשנות תפיסה ומודעות צריך בכל ארגון "רועה" שיתווה את הדרך ובעיקר ירצה. המילה חינוך נשמעת קצת מיושנת ולא "IN" בעולם הניהול הבכיר אבל זה מתבקש גם בימנו.
כל אחד מאתנו יגיע לגיל הפרישה וירצה שהחברה תסתכל עליו כאדם חיוני שיכול להמשיך ולתרום לחברה. עד שאדם לא יושב בבית אחרי גיל הפרישה ומרגיש את היאוש וחוסר המעס בבבית לא יבין כמה חשוב לחזור ולמצוע תעסוקה או עבודה בעולם העבודה העכשוי.
המנהלים צרכים לחנך את הניהול הבכיר והזוטר בחברה שלהם לרצות לגייס תמהיל של אנשים בכל צוות בחברה. צוות שיש בו את מגוון האנשים בגיל, זה סוד ההצלחה! רוב שעות היממה אנשים נמצאים במקום העבודה שלהם ויש למנהלים אחריות להוביל דרך של תרבות וחינוך במקום העבודה שלהם. כסף הוא חשוב אבל לא רק !!!
מה לעשות מחר?
לקחת אחריות, להיות שותפים לארגונים ועמותות שמתווים דרך חדשה בתחום הגיוס המגוון, ללמוד היטב על פרופיל מחפשי העבודה החדשים ושוב בעיקר לרצות שהשינוי יחל.
ועוד דבר חשוב. אם כבר החלטתם להוביל את השינוי בגיוס מחפשי עבודה אזרחים ותיקים, תבקרו ותאכפו את ההחלטתה שלכם אחרת השינוי לא יבוצע
ברמה הלאומית- כל אוניברסיטה או מכללה צריכה ללמד ולהכשיר מנהלים לעסוק בגיוון תעסוקה ולהקנות להם כלים שיוכלו לראות ולהאמין שגיוס אנשים מבוגרים זה נכס, רווחי ונכון לצמיחת החברה.
