דבורה שגיא
ממש לא להאמין שכבר עברה שנה מהפסח בשנה שעברה בה נגזר על כולנו ובמיוחד על המבוגרים בידוד, והיום אנחנו הראשונים לצאת מהסגר
אני ניצלתי את הפריבלגיה וכבר בשבוע הראשון ביליתי ב 2 קונצרטים, מלבד החוויה של המוסיקה, החוויה לעלות על בגדי א', להקפיד בתסרוקת, לאפר קצת את העיניים ולפגוש אנשים שבאו ליהנות ממוסיקה טובה היתה פיצוי גדול לחוויית הבידוד של השנה האחרונה.
רק לפני שנה, 12 חודשים, אנחנו המבוגרים, שאצל רובינו רוב הילדים התעופפו מהקן ובנו לעצמם קן חדש עם משפחה משלהם, נותרנו בודדים בחג ובעיקר בליל הסדר.
חג מוזר היה בשנה שעברה, בלי אורחים ומשפחה לבד בבית, והקושי הגדול למבוגרים הבודדים ללא בני בנות זוג, לשבת לבד ליד השולחן מקסימום לתקשר עם המשפחה בזום, בצעקות מהמרפסת לחצר.
12 חודשים שכולם דאגו לנו המבוגרים. חודשים בהם הרגשנו כמו מוקצים, אסור להתקרב אלינו. הגילנות חגגה במלוא פאר. הצעירים יכלו עוד לצאת לעבודה לקניות לצעדות, בזמן שאותנו עטפו בצמר גפן ונעלו אותנו בבית.
חלפה שנה והכל השתנה, השנה האביב הביא איתו פריחה ביחס למבוגרים ולבלוב של קשרי משפחות.
החג הזה כולנו ביחד.
בחודשים האחרונים הפכה הזקנה והגיל המבוגר לברכה, היינו הראשונים לקבל את החיסון, להתהלך בגאווה ונפנף בתעודת החיסון, הראשונים שיכולים לצאת מהבית ליהנות ולבלות.
חשוב לספר כי דווקא בשנה האחרונה בו חוקי הגילנות שלטו בנו, יש לציין את המעסיקים החדשים והחוזרים של "דרוש ניסיון", שלא פחדו וכל התקופה העלו משרות באתר. כן, גם בתקופה של הדרת מבוגרים הצלחנו בעמותת והדרת להמשיך ולפעול למען העסקת מבוגרים.
ממרץ שנה שעברה ועד חודש מרץ השנה כ450 מעסיקים העלו כ1110 משרות מגוונות באתר וכ 250 עובדים מבוגרים נקלטו בתפקידים שונים במשק בישראל.
אמנם אנחנו בחודש ניסן, ולא בתשרי תחילת השנה, אבל המצב המוזר מביא אותנו לפיתחה של תקופה חדשה, תקופה בה אנחנו מקווים כי מגיפת הקורונה עוזבת אותנו, ונוכל כולם, מבוגרים וצעירים לחזור לחיות חיים נורמליים רגילים.
דווקא בחודש ניסן השנה מתאים לומר תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.
והשיגרה השיגרה שכזאת – זו ברכה מעין כמוה