מאת: דבורה שגיא
ביום שישי לפני שבוע, ישבנו בבית קפה ליד מכון הכושר עם חברה שתחגוג עוד מעט 87, בבריאות טובה ומלאה. תוך כדי שיחות קורונה היא ציינה שאם יהיה סגר והיא לא תוכל לצאת מהבית, היא ממש תתאבד. היא לא רואה את עצמה יושבת בבית מסוגרת כל היום.
השבוע כאשר האיום התממש, ואנשים מבוגרים התבקשו לא לצאת מהבית כדי לשמור על בריאותם היתה לי פתאום הארה, תובנה באיזה מצב קשה נמצאים מבוגרים בודדים. הם יושבים לבדם בבית, בני משפחה צעירים אינם יכולים לבקר, כדי לא לסכן את בריאותם. אין להם אפשרות לעבור לגור עם בני משפחה מתוך סכנת ההדבקות הנשקפת להם הגורל שלהם לתקופה הקרובה הוא לשבת לצפות בטלוויזיה, לשמוע חדשות להיכנס לאתרי אינטרנט.
הצרה היא השקט – אין עם מי לדבר.
כאן המקום שלנו, החברים שלהם, לבוא לעזרתם. שיחה יומית, תעודד את האנשים הבודדים בבית תחליף את הקהילה שעוטפת אותם בימים רגילים.
שיחת טלפון פשוטה. לפעמים אין על מה לשוחח, אבל שאלה פשוטה מה שלומך? איך המרגש? קצת סיפורי רכילות (בשעת הדחק מותר), מאפשרת לפרוק מהלב מצוקות ופחדים – הכל עוזר לבודדים בביתם. המצב הנוכחי צמצם את נושאי השיחה, אבל הקשר האנושי הוא משמעותי מאד למען החוסן הנפשי . אם אני. את, אתה ואתם נתקשר ל 3 או 4 חברים, פתאום פגה קצת תחושת הבידוד אצל רבים שבתקופה זו נכלאו בביתם ואינם יכולים לצאת להיפגש ולקיים קשרים חברתיים.
נחזור לחברה שלי, יש לה ב"ה ילדים, נכדים, נינים וגם חימשים, אבל לכל אחד מהם בתקופה זו יש בעיות ולחצים משלהם, וקשה להם לפנות זמן שיחה. במצב הכלכלי עכשיו , כאשר אנשים רבים מאבדים מקור פרנסה, הלחצים המשפחתיים הדאגה לתעסוקת הילדים בבית, מקשים על התקשורת עם בני המשפחה המבוגרים שסגורים לבד בבית .
זו השעה שלנו. אנחנו גם נתונים "במצור" בבית. שיחה קצרה יכולה לשנות פלאים את ההרגשה של המבוגרים הבודדים, יש מישהו בחוץ שמתעניין בהם, שמוכן להטות אוזן לשיחה איתם, מעבר לשיחה חפוזה עם המשפחה בחוץ.
משך כל השנה מתנדבים רבים עושים עבודת קודש בביקור אצל מבוגרים בודדים. במצב הנוכחי, אפשרויות הביקור נעלמו לחלוטין.
אנחנו מכירים רבים מבין החברים, הידידים, המכרים שעכשיו כל שיחה מאיתנו תעודד את נפשם ותתן להם את ההרגשה שהם לא לבדם, שיש מי שהוא שחושב עליהם, שמוכן להקדיש להם זמן לשיחה לדברי עידוד.
פעולה פשוטה של שיחה יכולה לשנות לאדם בודד את העולם הפנימי בה הוא נמצא, ואנחנו נרגיש שלא הפקרנו חברים בזמן שהם כל כך זקוקים לנו
