ארבעת החודשים האחרונים הדגישו ביתר שאת את האפליה של המבוגרים. הגדירו את כל בני ה 60 + – קבוצת סיכון. הניחו את כל המבוגרים באותה משבצת – אין להם פנים, אין להם ייחוד – הם מבוגרים, סובלים ממחלות רקע לא יכולים לנהל את חייהם וכולם הפכו להיות אפוטרופסים שלהם. כל אחד מרשה לעצמו לקבוע למבוגרים מה מותר ומה אסור, מתי ואיפה להיפגש עם המשפחה? לאן מותר להם לצאת?
בשם הדאגה למבוגרים, יצרו בידוד חברתי, שהוא פגיעה חמורה במבוגר. מבוגרים רבים ישבו בבתיהם לבד, כאשר רעשי הרקע היחידים היו תוכניות הטלוויזיה. בני המשפחה הצעירים היו טרודים בצרות כלכליות, סגר, ילדים בבית, בעיות פרנסה וקשה היה להם להתמודד גם עם בדידותם של קרובי המשפחה המבוגרים. התוצאה שמבוגרים רבים ישבו לבד בבתיהם, חיים משיחה לשיחה עם משפחותיהם ובשאר הזמן ספונים לבד בבית.