מאת: מיכל זיידמן-קפלן
"לא תאמיני מה חמותי עשתה לי!"
את אייל אני מכירה עוד מהתיכון.
הוא התקשר אליי מהוסס ואמר לי שזה ממש מביך אותו, אבל הוא חושב שאני האופציה האחרונה שלו כי הוא כבר לא יודע מה לעשות. הוא ניסה הכל. ניסה להיות בצד הצודק, ניסה להיות בצד של אישתו ואז רב עם משפחתו, ניסה להיות בצד של משפחתו הגרעינית ואז לא רק שהכניס את הריב הביתה אלא גם הוסיף כמה ימים של מריבות.
"אני אוהב את המשפחה הגרעינית שלי, היתה לי ילדות מאושרת עם הרבה צחוקים מסביב לשולחן, הורי גידלו אותי, טיפחו אותי, הקנו לי ביטחון ותמיד דאגו שיהיה לי כל מה שצריך. תמיד התייעצתי איתם, שניהם הצליחו מאד בעבודתם, אך ידעו גם לתת לנו הילדים כל אחד זמן איכות, הכוונה ותשומת לב. אמא שלי תמיד שמה אותנו הילדים בראש סדר העדיפויות שלה ונתנה הכל באהבה ובמסירות אינסופית. תמיד ידעתי שאני יכול להישען על המשפחה שלי. חינכו אותנו האחים שלא משנה מה קורה – המשפחה זה הכל. תמיד חגגנו יחד חגים ובכל יום שישי היו ארוחות משפחתיות וכעת – נתק מוחלט!"
אייל היה מאוד נסער "את דפנה הכרתי בעבודה הפכנו לחברים והיא מיד השתלבה עם המשפחה שלי ותמיד אמרה לי כמה היא מקנאה בי על הדביקות החום במשפחה שלי וכמה במשפחה שלה זה שונה. לא היה מאושר ממני. מסביבי שמעתי חברים שמספרים לי על סכסוכים משפחתיים והרגשתי בר מזל."
"התחלנו לתכנן את חתונת החלומות שלנו. דפנה טענה שההורים שלי מתערבים יותר מידי ולמען האמת גם המשפט ההוא של אימי לדפנה שעכשיו היא ראש המשפחה גם לא ממש עזר. צלחנו את החתונה וכעבור זמן לא רב נולדה לנו בת ראשונה. דפנה היתה היסטרית לקטנטנה והקפידה גדולה כקטנה. אמא שלי היתה מגיעה כל יום לעזור ודפנה היתה משתגעת כבר מעצם הנוכחות שלה ומהעצות הבלתי פוסקות. מאחר ולא היה לי נעים לאמר לאימי לא להגיע הייתי לוקח את התינוקת להוריי וכשחזרתי דפנה היתה מאשימה אותי שאני מגיע זעוף ומתחיל להעיר הערות. אני כבר לא יודע מה לעשות ונראה כי המוצא האחרון להציע לאמא שלי ולדפנה גישור אצלך. אמא שלי נתנה את הסכמתה אבל דפנה עקשנית מתבצרת בעמדתה ואינה מסכימה ואני מבקש שתפגשי איתה."
במפגש עם דפנה היא אמרה לי בכנות "אני כבר לא יכולה לסבול אותה, לא את הטלפונים, לא את ההוראות ולא את הנוכחות שלה, יש לחמותי מה להגיד על כל דבר והיא לא מבינה שהיא צריכה לשחרר את הבן שלה ולתת לנו להקים את המשפחה שלנו. הנקודה היחידה המעיבה על חיינו היא אמא שלו! היא נמצאת בכל ריב שלנו ונקודת השיא היתה כאשר הזמינה את אייל להצטרף אליהם לחופשה עם התינוקת בלעדיי!"
שוחחנו ארוכות. דפנה נתנה אין ספור דוגמאות להתנהגות חמותה וכל דוגמא גרמה לה להתעצבן עוד יותר. לאחר כשעה דפנה החלה להבין כי לטובת הזוגיות עליה לפחות לנסות לתקן את המצב ונתנה הסכמתה לגישור.
הן הגיעו למשרדי, והבנתי שקל זה לא הולך להיות. אימו של אייל דיברה בצורה גלויה. האכלתי השקתי חיתלתי רחצתי כיבסתי גיהצתי טיפלתי במסירות ובעקביות והנה הבן היקר שלי גדל התפללתי שימצא בת זוג טובה שתעניק לו אושר ושימחה אולם מרגע שהכיר אותך דפנה אני נדחקתי לפינה ואת מילאת את מקומי. אני יודעת שזה טבעי אבל קשה לי. היצר שלי דוחק בי לחקור לברר, לבדוק להתערב מתוך כוונה טובה. גם אני סבלתי מחמותי כיצד ייתכן שהפכתי כמותה? דפנה החמיצה פנים ואמרה לה: "כיצד יכולת לכנס את כל המשפחה ולנזוף בי לפני כולם? לעולם לא אסלח לך על ההשפלה והאופן בו נהגת בי".
לבסוף, שתיהן הבינו כי יש להן דבר משותף אחד שהן מאד אוהבות ובגללו שווה לשקם את היחסים ביניהן אימו של אייל הבינה שעליה "לשחרר" את אייל למשפחתו החדשה ואילו דפנה הבינה כי עליה לכבד את משפחתו של אייל. שתיהן הבינו את חשיבותה של השיחה וכי אהבתו של אייל לכל אחת מהן שונה ומקום רחב יש בליבו לשתיהן.
שתי נשים דעתניות וחזקות שהצליחו להתגבר על הקושי ולמדו לחיות אחת עם השניה תוך כבוד הדדי ואפשר לאמר גם חיבה.
ואני בליבי יודעת שהצלתי משפחה, כי משפחות שמטאטאות ריבים מתחת לשטיח מתרחקות אחת מהשניה עד לנתק מוחלט כאשר כבר נשיקות מתחלפות בשתיקות, מבטים חמים במבטים מתחמקים וריבים לא מדוברים הופכים לחומות בצורות.
מאת מיכל זיידמן-קפלן, עו״ד ומגשרת.
ליצירת קשר michalseidman@gmail.com 0523668230
