אוכלוסיה מבוגרת מסביב לעולם – הבלוג של עמי מעוז

תוחלת החיים בבריטניה עלתה בקביעות בזכות שיפור במערכות הסניטציה והאנטיביוטיקה. גם מחלות לב וסרטן נכנעות בקצב גובר לרפואה. מסיבות אלו עלתה תוחלת החיים בבריטניה מקצת מתחת לגיל חמישים בשנת 1900, למעל גיל 75 בשנת 2000, הנתון ממשיך לעלות מאז. בנוסף לכך, מספר הנפשות למשפחה הולך וקטן דבר שמגדיל את מספרם היחסי של מבוגרים באוכלוסייה. לעובדות אלו נודעת השפעה על כוח העבודה. בשנים הבאות חלק יותר גדול מהאוכלוסייה יהיה בגיל שמעל 50. אנשים אלו יצטרכו לשמור על רמת הפרודוקטיביות ולהמשיך להזין את התעשייה. למרות זאת, אלו הם גם האנשים שהמערכת מעודדת לצאת לפרישה מוקדמת. "אנחנו אומרים לצעירים: תמשיכו לרכוש השכלה עד אמצע שנות ה 20, תפרשו באמצע שנות ה 50 ותמשיכו לחיות עד גיל 90", אומרת הארפר. זו המלצה שדוחפת למציאות שבה 25 שנות עבודה אמורות להספיק ל 90 שנות חיים: זו לחלוטין אינה הדרך שבה צריכה חברה להתנהל. מוסיפה הארפר: "אם חצי מהאוכלוסייה הם כבר מעל גיל 50, אנחנו נמצאים במקום שונה לחלוטין מזה שבו היינו באמצע המאה העשרים, כאשר מחצית מהאוכלוסייה הייתה מתחת לגיל 30!".

בהיבטים אלו ברור, שמתקיימת השפעה מבנית על מערכות החינוך, התעסוקה, הדיור, התחבורה והשירותים הרפואיים. בשנת 2037 יהיו 1.42 מיליון בתי אב נוספים שיובלו על ידי בני 85 ומעלה, ביקוש לדיור המתאים למבוגרים צפוי לעלות בחדות. התאמת מגורים קיימים לדרישה זו, היא קריטית ויש לפעול לקידומה כבר בעתיד הקרוב. למרבה הצער, לא נראה שרשויות המדינה  (להזכירכם, מדובר בבריטניה) פועלות להשגת המטרות הללו. בעבר שמרה בריטניה על פרופיל גיל נמוך על ידי עידוד הגעת עובדים ממדינות אחרות. אם כל ההגירה פנימה לבריטניה תיעצר, בעקבות הברייקזיט למשל, אזי בשנים הבאות יצטרכו כל המגיעים לגיל פרישה לעבוד שנה ומחצה בנוסף בכדי לשמור על התוצר הלאומי הגולמי.