הבלוג של עמי מעוז
אני עומד באירוע מסוים, מניף דגל. לצדי עומדת שותפה לדרך ולדעות, אישה צעירה ממני בשנים אחדות. ללא כל פלא, השיחה שלנו מתגלגלת לנושא המטריד את כולנו כבר לפחות מאמצע חודש מארס של 2020 (וחבל שלא לפני כן, כשעובדות רבות כבר היו ידועות). מגפת הקורונה! מה כבר לא אמרנו וכמה עוד יפחידו אותנו בעניין הזה? והנה, זה קורה לפתע, אני מוצא את עצמי בעימות עם חברתי לעמדות ולדגלים.
אני מספר לה שהתחסנתי, זו הפעם השניה. מספר לה שכעת אני מרגיש בטוח לגמרי (אמנם עמדתי בסירובי העיקש שלא להיבהל גם לפני כן). והיא שואלת אותי האם לא חששתי מהחיסון. אני מספר לה שמאוד התעניינתי בנושא ואיני חש כל מורא. לפחות בהיבט הסטטיסטי, החיסון נראה בטוח לגמרי. בתוך השיחה הזו אני מרגיש שמשהו מאוד לא מקובל על ידידתי. ועולות מצידה שאלות אחדות, ובהן: האם איני חושש ממניפולציה שנעשית על הבריאות שלי? האם איני מרגיש סיכון מאחר שהחיסון לא נחקר דיו בטרם יצא לשימוש הציבור? האם לא מפריע לי שעל בשרי נעשה ניסוי מדעי רחב? למה איני מתחשב בדעתם של כמה רופאים ידועים, שמביעים התנגדות להתחסנות? רבות שאלות המשיכה ושאלה.
אני, שבדרך כלל איני חסר מילים, מוצא את עצמי נדהם. לא מן השאלות הלגיטימיות ברובן, אלא מכך שזוהי רשימה שנשמעת מועתקת מילה במילה מהשאלות שמועלות בימים אלו באתרי ההתנגדות לחיסונים. האם יכול להיות שההתנגדות לחיסוני הקורונה מבוססת על קהילות רשת, המפיצות מידע אחיד, ברובו חסר בסיס, ובחלקו מעביר מידע חלקי? הייתכן שהחיסון מבטיח ביטחון של 100 אחוזים? ושלא יכולות להיות לו השפעות לוואי בלתי רצויות? וואו. מה עושים עם כל זה?
אז הלכתי לחפור.
אי אמון במדע.
ללא קשר ישיר לחיסוני הקורונה, ידוע ממחקרים רבים שנעשו בעולם המערבי, שרמת האמון בממצאים מדעיים הולכת ויורדת. הסיבות לכך רבות ומגוונות, ואת החיזוק האקראי אך משמעותי ביותר מספק אדם אחד: נשיא ארצות הברית (כבר לשעבר!) שסיפק ערימה גבוהה של אמירות אנטי מדעיות ובו בזמן גם חסרות כל בסיס בנוגע למחלה, ולדרכים להרפא ממנה. כבר ידוע כעת, שללא התייצבות מערכת הבריאות העומדת לרשות הנשיא בעת מחלתו, הוא עצמו היה הופך לקורבן הנגיף. רק לאחר כישלונו בבחירות מתפרסם עד כמה חמור היה מצבו, ובאיזה מאמץ רפואי כביר ניצלו חייו. באופן לא מפתיע פיטר הנשיא הזה את המומחה מספר אחת שלו (RICK A. BRIGHT) לענייני מערכות חיסון וחוקר חיסונים, שהיה בעל משרה בכירה בממשל: מנהל הרשות האמריקנית למחקר ופיתוח ביו-רפואי והיה גם המתריע בשער. בין האנשים המטילים ספק במדע בכלל ולעניינינו ברפואה בביולוגיה ובסטטיסטיקה, ישנם כמובן שרלטנים אך גם כאלה שהיו מומחי רפואה. אכן, בפני כאלה קשה לנו, ההדיוטות לעמוד.
אי אמון בארגוני רפואה ובמדינות.
אחד המניעים המרכזיים באמונות האנטי-חיסוניות כרוך באי-אמון בחברות הרפואה ובממשלות השונות. במאבק כנגד ההתחסנות משמיעים הדוברים את הביקורת, המוצדקת לעיתים, על האינטרסים העסקיים של חברות התרופות, לכך מצרפים את הגישה הלא ביקורתית (ולא רגולטורית) של ממשלי העולם המערבי, על חברות אלו, שוב משיקולים כספיים ומסחריים. אכן, חברות התרופות מונעות משיקולי רווח. אפידמיית האופיואידים מהווה דוגמה מזעזעת לסיטואציה הזו. הערכות רשמיות מדברות על כ 650 אלף! אמריקנים שמתו בין השנים 1999 ל 2020. מותם נגרם מנטילת תרופות הרגעה מזיקות בכמות מופרזת וזאת בדרבונם של רופאים ששוחדו על ידי היצרניות. אכן, מבהיל! האם אירוע זה רלבנטי? ממש לא! במדינות רבות במערב מתנהל שוק התרופות תחת בקרה ציבורית הדוקה. שלא לדבר על מערכת הבריאות הישראלית שרובה המכריע מנוהל על ידי קופות ציבוריות. מישהו יכול לדמיין מהלך כזה בחיסוני הקורונה, שכל עין בעולם שוזפת אותם יום יום ושעה שעה?
"פטנט" נוסף המשמש את מתנגדי החיסונים, הוא השימוש ב"פשטות" לצורך הסברי כזב. בעוד שההסברים על איכויות החיסונים והסיכונים המזעריים הקשורים מובאים בצירוף להסברים בכימיה של התא ומולקולות וכל זה (כמה מאיתנו ידעו בכלל מהו mRNA?) נתקלים המוסתים נגד החיסונים בסיפורי "הבן של השכנה שלנו…". והנה לנו עוד "סיבה" להתנגד!
הבן של השכנה.
מהווה בעצמו בסיס להתנגדות להתחסנות. הידעתם שבניסויי החברות "פייזר" ו"מודרנה" היתה הצלחה של כ 95% לחיסונים? הידעתם שמבוגרים מעל גיל 65 הם האוכלוסיה ש"מרוויחה" הכי הרבה מהחיסון (ומכך שתמשיך להקריב הכי מעט קורבנות למגיפה). אבל סיפורים "עממיים" תופסים יותר בציבור מאשר עובדות "יבשות". גם הספרות המדעית הרלבנטית יודעת שסיפורי אנקדוטות המעוררים רגשות (למשל: על הבן של השכנה שלנו), תופסים חלק משמעותי יותר בשיקול האנושי, מאשר מודלים ונתונים יבשים. התיקון לסיפורי הבן של השכנה, באמצעות עובדות יתקשה לשנות את "דעת" המתנגדים. כיצד אם כך נטביע בקרב המתעניינים את הגישה החיונית לקבלת החיסונים? מעל לכל ההסברים המלומדים שהבאתי כאן עומדת שאלת התקשורת.
תקשורת רשת.
רבות כבר נאמר ונכתב על התבססות התקשורת בת ימינו על גבי הרשת, בתוך אתרים, בין קהילות וכדומה. מודל תקשורת כזה מקל מאוד על היווצרות קהילות של מאמינים. בקהילות הללו מתנהלות אינטראקציות בינאישיות, ניתנת תמיכה חברתית ומוחלף מידע אישי בין נתיני הרשת. לפרטים הלוקחים חלק ברשתות האנטי-חיסוניות אין מחויבות כלפי נושא השיח או כלפי עמיתיהם. את שומעת, את מספרת, את נעלמת. רשתות הכוללות אנשים ונשים בעלי ידע ומידע, בעלי מקצוע רלבנטיים ודומיהם, עושות שימוש בידע הרפואי כשלעצמו. לעומתם בקהילות המתנגדות לממסד הרפואי וסביבותיו מספרים משהו, למשל "שרידותם של החזקים" (דארוויניזם, עאלק) ונעלמים אל עבר הנצח.
על כולנו להיזהר באופן חמור. אם נחפש מידע נוגד חיסונים, נמצא אותו בקלות, נבין אותו בתוך שניה, נמשיך לקבל מידע דומה ובכך נהפוך ל"דייריו" של תא תהודה המהדהד את עצמו במעגליות, בסיפורי כזב (פייק!). למידע הפורמלי בדרך כלל, בזכות ההתחסנות, לא נזכה לתמיכה כה עקבית, בשל אופייה של הרשת.
הבה נלך להתחסן. מספר הנפגעים אפילו עד כדי מוות, מהמגיפה בקרב אוכלוסיית המבוגרים, הולך ויורד בתלילות. משום שהתחלנו להתחסן ראשונים!!!
