הזדקנות- ניסוח מחדש

סיפור אישי. בתכנית  הספרותית "מה שכרוך" נסקר לאחרונה ספר העוסק במוזיקה: 50 האלבומים "הגדולים ביותר" בתולדות הרוק. יוזמה ברוכה וכיפית. בריאיון עם העורך התוודו שני המראיין והמראיינת ש"אפילו הם" כבעלי משפחות עם ילדים, עדיין (!) נלהבים לקראת הופעת הספר המזכיר מוזיקה איכותית מהעבר. כנראה שאני מבוגר משני מומחי הספרות בשנים רבות. חלק ניכר של המוזיקה הנסקרת בספר הופיעה כשהייתי בן 20 או 30. סביר ששני מגישי התכנית עדיין לא התהלכו כאן בינינו… הנה לכם בקטנה, דוגמה לגילנות (אג'יזם) תקשורתית ותרבותית. בזמן הופעת שיר הרוקנ'רול המקובל כראשון, הייתי כבר בן 6!!!

אומרים לנו שהחיים מתארכים והזקנה מעיקה פחות. עליכם ללמוד לחיות טוב לקראת העתיד שהופך ליותר וורוד חרף הגיל המתקדם. האומנם? מה חושבת על כך החברה סובבת? מה עושים הארגונים הפורמליים בכדי לתמוך או לחזק את התהליכים הללו? כפי שרבים מאתנו, כנראה רובנו רואים, החברה תומכת רק במעט בעידוד תהליכים חיוביים הקשורים לזיקנה. באוטובוס אמנם יקומו לכבודנו, אבל מהעבודה יפטרו אותנו. תבדקו למשל, כמה זקנים וזקנות עוסקים מטעם הארגונים הפורמליים, ממשלתיים, מקומיים, מגזר שלישי ובוודאי ביוזמות פרטיות, בשאלות הגיל השלישי?

ברור שעלינו לשנות את המציאות הזו לטובתנו אנו ולטובת הדורות הבאים. עבודת השינוי נראית לעיתים כפעילות סיזיפית: המאמצים גדולים אבל התוצאות לא נראות. במקומות שונים נערכים מחקרים בשאלה החשובה: מהם הגורמים המעכבים את ההתפתחות החברתית המפגרת אחרי השינויים הדמוגרפיים?

לפי הנתונים באנגליה פחות מ 20 שנים מהיום יהיה אחד מכל 4 אנגלים מעל גיל 65! "המרכז להזדקנות טובה יותר" ערך מחקר שהנחתו המרכזית הייתה, שסטריאוטיפים שליליים ומזיקים רווחים בקרב הציבור הרחב, בתקשורת, בתחום הפרסום ובגורמי הממשל. בכדי לשנות את המציאות החברתית, יש לפתוח בשינוי ההמשגות והנרטיבים, הקיימים בקרב הציבור והארגונים.